שיני בינה הן השיניים האחרונות שבדרך כלל בוקעות אל תוך חלל הפה, בסביבות גיל 20. לא פעם תהליך הבקיעה אינו מושלם ונוצר מצב של שן כלואה מתחת לחניכיים או עצם הלסת. מצב זה עלול לגרום לבעיות שונות ולעיתים מצריך עקירה כירורגית של השן. במאמר זה נסביר מהי שן בינה כלואה, מה הסיכונים הכרוכים במצב זה והאם חייבים לעקור שן בינה כלואה או שאפשר לטפל בה אחרת.
מהי שן בינה כלואה ומה הסיבות לתופעה?
שן בינה נחשבת ככלואה כאשר היא אינה מצליחה לבקוע באופן מלא דרך החניכיים ולהגיע למנח הסופי התקין שלה בקשת השיניים. במצב כזה, השן או חלק ממנה נשארים מכוסים ברקמה רכה של חניכיים או אפילו עצם הלסת. שיני בינה הן השיניים האחרונות שצצות, ולא תמיד יש להן מספיק מקום כדי לבקוע באופן תקין.
הסיבות העיקריות להיווצרות שן בינה כלואה כוללות:
- חוסר מקום בלסת – לסתות קטנות מדי שאינן מותירות מספיק מרווח עבור שיני הבינה להתפתח ולצמוח כראוי.
- זווית בקיעה חריגה – שן הצומחת בזווית לא נכונה עלולה להיתקע מתחת לשן שלפניה או בעצם הלסת.
- הפרעה מכאנית – גידול או ציסטה באזור עלולים לחסום את נתיב הבקיעה התקין.
- גורמים גנטיים – נטייה תורשתית למיקום חריג של שיני הבינה בלסת.
תסמינים וסיכונים של שן בינה כלואה
ברוב המקרים, שן בינה כלואה לא תגרום לשום תסמינים ועלולה להתגלות במקרה במהלך צילום רנטגן שגרתי. עם זאת, חלק מהאנשים עם שן בינה כלואה עשויים לחוות תופעות שונות:
- כאבים או רגישות באזור הלסת האחורית.
- נפיחות ואודם של החניכיים סביב אזור השן.
- קושי או אי נוחות בפתיחת הפה.
- טעם רע או ריח פה.
- כאבי ראש או כאבי צוואר הקשורים למיקום השן.
כאשר משאירים שן בינה כלואה ללא טיפול, עלולות להיווצר בעיות משמעותיות יותר:
- זיהומים חוזרים – החללים שנוצרים סביב שן כלואה מהווים מקום אידיאלי להצטברות חיידקים ולהתפתחות זיהומים.
- נזק לשיניים סמוכות – לחץ של שן כלואה על שורשי השיניים לידה עלול לגרום לנזק או לספיגת שורש.
- יצירת ציסטות – הצטברות נוזלים סביב הכותרת של שן כלואה יכולה ליצור ציסטה שתחליש את עצם הלסת.
- צפיפות וכאבים בלסת – שן שאינה בוקעת כראוי תופסת מקום ויכולה לגרום לצפיפות שיניים.
- בעיות סגר – במקרים מסוימים, שן בינה כלואה משבשת את מנח הסגר התקין.
לכן, ברוב המקרים רופאי שיניים ממליצים על עקירה יזומה של שן כלואה כדי למנוע סיבוכים עתידיים. עם זאת, לא תמיד מדובר בהליך הכרחי.
אפשרויות טיפול בשן בינה כלואה
לא בכל מקרה של שן בינה כלואה נדרשת עקירה. אם השן נמצאת עמוק בתוך הלסת, אינה גורמת כל תסמינים ואין סימנים לפגיעה בשיניים סמוכות או למבנה עצם לקוי, ייתכן שניתן יהיה להשאיר אותה במקומה. במצב כזה יש לעקוב אחר השן בצילומי רנטגן תקופתיים כדי לוודא שלא מתפתחות בעיות בעתיד. עם זאת, במרבית המקרים תידרש עקירה כירורגית כדי למנוע סיבוכים. אז האם חייבים לעקור שן בינה כלואה? לא, אבל לרוב נראה שכן.
עקירה כירורגית של שן בינה כלואה מתבצעת בדרך כלל על ידי מנתח פה ולסת, תחת הרדמה מקומית או כללית. לפני הניתוח, יבצע הרופא בדיקה קפדנית הכוללת צילומי רנטגן ובמידת הצורך גם סריקת CT, כדי לתכנן את הגישה הטובה ביותר לשן הכלואה תוך הימנעות מפגיעה במבנים סמוכים. בנוסף, יינתנו הנחיות להכנה כמו צום לפני ההרדמה והפסקה של תרופות מסוימות כמו נוגדי קרישה.
הליך העקירה הכירורגית של שן בינה כלואה כולל בדרך כלל את השלבים הבאים:
- ביצוע חתך בחניכיים כדי לחשוף את האזור בו נמצאת השן הכלואה.
- הסרת העצם החוסמת את דרכה של השן, עד לחשיפה מלאה של הכותרת.
- חלוקה של השן למספר חלקים, במידת הצורך, כדי לאפשר הוצאה קלה יותר.
- עקירת חלקי השן בעזרת מכשירים כירורגיים מיוחדים.
- ניקוי החלל שנותר מרקמות רכות כדי למנוע התפתחות ציסטות.
- סגירת החתך בחניכיים בעזרת תפרים ביו-נספגים.
כל התהליך נמשך כשעה עד שעתיים, תלוי במיקום ובמידת הסיבוך של העקירה.
החלמה ומניעה לאחר עקירת שן בינה כלואה
המלצות והנחיות להחלמה מהירה לאחר העקירה
לאחר עקירה כירורגית של שן בינה כלואה, תהליך ההחלמה עשוי להימשך מספר ימים עד שבועות. כדי לאפשר החלמה מהירה ונוחה, מומלץ להקפיד על ההנחיות הבאות:
- שמירה על היגיינת פה קפדנית, עם צחצוח עדין באזור הפצע בימים הראשונים.
- הימנעות ממאכלים קשים, חמים מדי או חריפים שעלולים לגרות את האזור.
- הימנעות מעישון או משימוש במשקאות אלכוהוליים לפחות 24 שעות אחרי הניתוח.
- שימוש בקומפרסים קרים להפחתת נפיחות בלסת.
- נטילת משככי כאבים ואנטיביוטיקה לפי הצורך והוראות הרופא.
תופעות של כאב, נפיחות ודימום קל מהחניכיים נחשבות נורמליות לאחר העקירה, אך אם מופיעים תסמינים חריגים או מחמירים יש לפנות לרופא.
דרכים למניעת הישנות התופעה בעתיד
בחלק מהמקרים, במיוחד כאשר יש רקע תורשתי או מבנה לסת מסוים, לא ניתן למנוע לחלוטין התפתחות שיני בינה כלואות. יחד עם זאת, בדיקות תקופתיות ומעקב רנטגני מגיל צעיר יכולים לסייע באיתור מוקדם של בעיות צפויות. שיתוף פעולה בין רופא השיניים, אורתודונט ומנתח פה ולסת יכול לספק פתרונות כמו הרחבת הלסת או הפניית מסלול הבקיעה של השן בעזרת גשר אורתודונטי, ובכך לחסוך את הצורך בעקירה עתידית של שן כלואה.
לסיכום
הטיפול בשן בינה כלואה תלוי במצב הספציפי ובמיקום של כל שן. אז האם חייבים לעקור שן בינה כלואה? בעוד שבחלק מהמקרים אפשר להסתפק במעקב בלבד, ברוב המקרים תידרש עקירה כירורגית כדי למנוע סיבוכים. הליך העקירה הוא בדרך כלל פשוט ובטוח, והחלמה מלאה מתרחשת תוך זמן קצר. שיתוף פעולה בין המטופל לצוות הרפואי, תוך הקפדה על בדיקות שגרתיות ודיווח על תסמינים חריגים, יסייעו באבחון מוקדם ובבחירת הטיפול המתאים ביותר בכל מקרה.
המידע באתר הוא לא חוות דעת רפואית או המלצה רפואית מכל סוג שהוא, כדי לקבל את הטיפול המדויק לצורך הטיפול בבעיה יש לפנות לרופא ו/או למומחה בלבד.
